צילום עליה לתורה.

כן. אני מצלם עליות תורה בבתי כנסת רפורמים ובביתי הכנסת של קהילת יזמ"ה במודיעין, שם ניתן לצלם בשבת.

אך עם מגבלות - אני לא מפעיל פלאשים, ועובד עם תאורת בית הכנסת הטבעית על מנת שלא אפריע למהלך התפילה.

כן.

במידת האפשר, אני מחבר לילד מיקרופון דש קטן ואלחוטי, ודרכו מקבל סאונד נקי וברור.

לא. אני עובד בשקט ובאופן שמשתלב באירוע, כדי שהאורחים והמרצים יישארו טבעיים.

זו שאלה טובה, וההורים שואלים אותה הרבה. האמת היא שהרגע עצמו, ה"עלייה לתורה", אכן קצר, אבל סביבו קורים עוד המון דברים: ההגעה לבית הכנסת, ההתרגשות של הילד לפני, ברכת ההורים, זריקת הסוכריות, החיבוקים של הסבים והסבתות, והיציאה המשותפת החוצה. צלם מנוסה לא מתמקד רק בשנייה אחת, אלא בונה מראש "מפה" של כל הרגעים הקטנים שמרכיבים יחד את הבוקר הזה, כי בדיעבד, הרבה פעמים דווקא הרגעים הצדדיים הם אלה שהכי מרגשים כשחוזרים ומסתכלים על האלבום.

בממוצע, האירוע כולו עורך שעה וחצי עד שעתיים.

כן, לכל בית כנסת יש את הכללים שלו, ולפעמים יש גם מגבלות הלכתיות לגבי צילום בזמן התפילה או בתוך העזרה לנשים. אני תמיד מתאם מראש עם המשפחה ולעיתים גם עם הגבאי, כדי להבין מה מותר, מה לא, ואיפה אפשר לעמוד. לאורך השנים הכרתי את רוב בתי הכנסת באזור, כך שבמקרים רבים אני כבר מגיע עם ידע מראש על המבנה ועל הכללים הנהוגים שם, מה שחוסך הרבה אי נעימות ביום עצמו.

לא.

אני לא מצלם בכותל.

זה בדיוק החלק שבו ניסיון עושה את ההבדל. אני עובד עם ציוד שקט, בלי מבזק, ובוחר נקודות צילום קבועות מראש כדי לא לזוז ולא להסתובב בין המתפללים. המטרה שלי היא שהרב, החזן והקהל לא ירגישו בכלל שיש מצלמה באולם, כי ברגע שהתיעוד "נשמע" או "נראה" מדי, הוא פוגע באווירה של הטקס עצמו, ואני מקפיד לשמור על הכבוד למקום ולאירוע.

זה תלוי במה שחשוב לכם לשמר מהיום. תמונות סטילס נותנות לכם רגעים קפואים וחדים שאפשר להדפיס ולתלות, ווידאו נותן לכם את הקול, התנועה והתחושה האמיתית של הבוקר, כולל הברכה שהילד אמר והרגע שבו כל המשפחה שרה יחד. אני עובד גם בסטילס וגם בווידאו, ובשיחה מקדימה אני עוזר למשפחה להחליט מה מתאים להם, לפעמים דווקא שילוב קטן של וידאו קצר לצד תמונות עושה את העבודה הכי טוב.

זה תלוי במבנה הספציפי של בית הכנסת, כיוון הבימה, מיקום ארון הקודש, ואיפה יושבת המשפחה. אני מגיע מוקדם ביום האירוע, לפעמים אפילו מכיר את המקום מראש מאירועים קודמים, ובודק מראש מאיפה אפשר לתפוס את זווית הפנים של הילד כשהוא עולה, בלי לחסום את התפילה ובלי לעמוד במקום לא מכובד. זו בדיוק הסיבה שחשוב שהצלם יהיה מישהו שמכיר את האזור ואת סוג האירוע, ולא מישהו שמגיע בפעם הראשונה לסוג כזה של טקס.

במודיעין, שם אני מצלם את רוב העליות לתורה, אני מכיר את כל בתי הכנסת, את המגבלה של כל בית כנסת והיחודיות שבו.

בהחלט גם את ההורים והמשפחה, וזה חלק חשוב מהתיעוד. הרגעים שבהם ההורים מביטים בילד שלהם עולה לתורה, הדמעה של הסבא, החיבוק הראשון אחרי העלייה, אלה בדיוק הרגעים שהופכים את האלבום לאישי ומרגש, ולא רק לתיעוד טכני של טקס. אני תמיד שם לב גם למה שקורה מסביב לילד, לא רק עליו.

אנחנו נעשה גם תמונות לפני הטקס וגם תמונות אחרי.

אני מצלם בעיקר באזור מודיעין והסביבה, כולל מודיעין מכבים רעות, שוהם, ראש העין וישובים נוספים, אבל גם יוצא לאירועים מעבר לאזור הזה בהתאם לצורך. אם בית הכנסת שלכם נמצא מחוץ לרשימה, פשוט ספרו לי איפה, לרוב זה עדיין בהישג יד.